פוסט ראשון על נקודות אופטימום בטיול, חתולים ומשוואות

September 27, 2021 posted by Aviad Shalom

אמל״ק לעסוקים - במיוחד כי הפוסט יהיה יותר אישי-kickoff-י ופחות בשר מקצועי. התוכן של הבלוג יערבב בתוכו תוכן מקצועי-מדעי עם אישי-סובייקיטבי. אני אישית חושב שהדרך הכי טובה לצרוך תוכן מקצועי היא באמצעות חוויה אישית שמעוררת רגש ועניין כפלטפורמה או בסיס ללמידה (לא סתם דוחפים לכם חתולים בכל קורס טוב בmachine learning!)

כותב את המילים הללו כשאני בטיסה בחזרה מבבודפשט לארץ. עבר חודש מאז שטסתי בלי אג׳נדה - כהרגלי בקודש. הפעם יצאתי מגדרי והזמנתי AIRBNB ארבעה ימים לפני הטיסה, שיא חדש, בדרך כלל אני מזמין בנמל תעופה של מדינת היעד.

אני אוהב "ללכת לאיבוד" במדינה זרה, כשאני עושה זאת זה אני מרגיש שאני מבודד את עצמי מהמשוואה המורכבת של החיים שלי. במשוואה אני מתכוון למערכת אילוצים שמורכבת מאנשים, חוגים ומעשים חוזרים ונשנים שאנחנו עושים כי לשם החיים כנסו אותנו. למה התכנסנו דווקא לדברים הללו? כי זה נוח, זה נקודת המינימום של האי-נוחות שלנו - אבל נקודת מנימום מקומית! (או מקסימום נוחות תלוי אי אתם מסתכלים על זה) אבל, ברגע שאני טס לתקופה מספיק ארוכה אני מצליח להרגיש שכל התלויות הללו לא חלות עליי

חווית הזרות הזאת גורמת לי להרגיש כל כך רענן, צלול ומרוכז. כל פסל או אבן שנחקקה במבנה כזה או אחר מחסירים לי פעימה. כל קבוצת אנשים ממדינה כזאת או אחרת מעוררים את תשומת לבי. ממש כמו שהייתי ילד כשהעולם חדש לו, כל צבע וצליל זוכה להרבה יותר עניין. המחשבות האלה גם מקפיצות לי את את הצד השני והמבאס של הדינמיקה הזאת, שזה הקשר בין מוכר ל-פחות מרגש - תוהה אם זה חייב להיות ככה...

במשך המון זמן חיפשתי פלטפורמה לכתוב בלוג, לשתף אנשים במה שאני עושה - בין אם זה מסתיים בכשלון חרוץ או בנצחון מוחץ אולי הוסיף קצת כנות למשפט הקודם - יותר ממה שחיפשתי פלטפורמה חיפשתי מרחב כי בלולאת השגרה שהייתי לא מצאתי אותו ולא האנרגיה לעשות זאת אך לשמחתי הרבה, החודש חסר האג׳נדה הזה היה קרקע פורייה בהחלט להצית את מה שקורה פה עכשיו.

במה יעסוק הבלוג? על מה בעצם אני הולך לכתוב? אני אכתוב על מה שאני אעשה בשנה הקרובה:

• מעולם ה״עבודה״: המסע שאני חווה בקרייריה בין שיחות מטבחון לארכטקטורות מעיינות.
• מעולם ה-״אחרי שעות העבודה״: לשתף על האתגרים שלי בפרוייקטים שאני בוחר לפתח עם עצמי או עם חברים למסע.
• כל מחשבה אקראית שצצה בעקבות שני הסעיפים למעלה שאני חושב שיהיה נחמד לשתף.

עכשיו אני חוזר, כבר 05:30, אני באינסטבול הולך לקחת טיסה של 07:00 לישראל ושוב יש לי את התערובת רגשות הזאת. יש בי שמחה לחזור לשגרה עם כוחות מחודשים, באמת שיש לי. אבל היא באה עם חרדה, עם החשש הזה שכל החוויות המדהימות שכל כך מילאו אותי לא יהוו מספיק דלק בשביל השאיפות שלי, ובמקרה הרע אני פשוט חוזר ללואת השגרה. אז מה עושים? החלטתי כניסיון הרגעה עצמית, לכתוב לעצמי template לאיך להתנהל!

אז איך זה הולך לקרות? איך אצליח לשמור את התשוקה לעשייה? איך אני גורם לmojo שלי להשמר טרי ורענן? אני הרי חוזר לשגרה עוד שנייה וחצי! ברור שאין תשובה אחת, אבל דבר אחד בטוח, להמשיך להיות חרד רק ישתק אותי ויגרום לי ליפול ללימבו נצחי וסטטי - לא מגיע לי! אז אני מנסה כעת את הדבר הראשון שנשמע לי הגיוני לתקופה הקרובה - אם זה יצליח - מה טוב, לא יצליח? נשפר את המודל (כמו רשת נוירונים שמתחילה עם משקלים אקראים)

קווים מנחים למודל:

• אעבוד במחזור של שבועיים
• שבוע הראשון - צ׳יל מנטלי: ספורט, קריאה, כתיבה ולהיות סוציאלי - יותר פאסיבי וצורך תוכן (חוץ מהכתיבה)
• שבוע שני - שבוע עשייה: קידוד פרוייקט, לוגיסטיקה אישית - יותר אקטיבי ויוצר תוכן